כתב חי לוגסי – גרוטראלי חורף 2020
גרוטאה לתפארת – הגרוטאה הכי שווה בארץ
בעידן שבו המילים הכי גדול, הכי חזק, הכי יפה, הכי יקר הם המושגים השולטים
מגיע סופש אחד שבו חוזרים למקור, חוזרים ליסודות, חוזרים לאמת הפשוטה
חוזרים לעצמינו!
לסופש אחד אתה מנקה את כל המוסכמות, מוריד את כל המסכות את כל התחפושות (וכן, חליפות של פרות זה לגמרי בסדר) ויוצא לשטח.
שלטי החוצות מתחלפים בפריחת נחלים, גורדי השחקים מתחלפים לצוקים ונקיקים, האוויר הדחוס הופך לנקי וצלול (נתעלם מכמויות האבק שיומיים אחרי עדיין יוצאים מכל מיני מקומות).
הרכב חוזר להיות רק אמצעי תחבורה שלוקח אותך ממקום למקום ובדרך….איזו דרך אתה עובר, איזו דרך
ברקסים הלכו, בלמים התפרקו, הילוך ראשון ושני כבר לא יחזרו אלינו (הגיר אוי הגיר), פנצרים בקטנה, תושבות מנוע שלא המשיכו איתנו… כל זאת ועוד בסופש אחד
מבאס? הייתם רוצים! תענוגגגגגגג ככל שרבות התקלות רבות החוויות
אמרו לי מסע חברתי ולא הבנתי מה הכוונה? יושבים בערב ביחד סביב מדורה? ארוחות משותפות? נשמע סטנדרטי מה הם מתלהבים?
עכשיו אני מבין למה התכוונו
כל תקלה מביאה אליך אנשים שבאים לעזור, שעוצרים את שטף המסע שלהם ורואים אותך, עוצרים את שטף המסע שלהם כי זה לא אותו דבר להמשיך בלעדיך, הם יעשו הכל אבל ממש הכל כדי שתמשיך איתם הלאה ותגיע לקו הסיום.
אף אחד לא נשאר לבד לאף רגע, כל תקלה היא הזדמנות לשיחה, להכרות, לחברות
אמרתי כבר…..חוזרים ליסודות
היום בבוקר חזרתי לשגרת היום יום
טוב, חזרתי זה לא מושג מדוייק
בעיני רוחי אני עדיין נמצא במדבר עם שני חברי נפש ברכב ועוד הרבה חברים מפוזרים אי שם בשטח
נכנסתי לרכב ונסעתי לתוך שגרת היום יום
חיכיתי לרעש המיגון המשפשף את סלעי וחלוקי הנחל, לרעש של המנוע שאומר לך “מה אתה משוגע”?,לקפיצות המתמשכות כל רגע ורגע במושב האחורי, לאבק הממלא את הרכב וגורם לך לנשום קוביות קוביות.
יצאתי וקראתי לאנשים שיבואו לקשור ולמשוך אותי, הנה רק קצת, עד סוף העלייה וזהו….
אבל הרעש לא היה על הכביש
הרעש המשיך אצלי בתוך הראש
איך מסכמים חוויה כזו של סופ”ש אחד?
לא מסכמים!